השואה בגרמניה

המילה שואה, מתארת אסון רב עוצמה, אסון חסר תקדים.
לעיתים עולה השאלה האם השואה האיומה של היהודים בגרמניה שזעזעה את ההיסטוריה והדיה הותירו צלקת איומה לעד,
חייבה המצאת מילה כזו, האם אסון היהודים יצר את המילה ? או שהמילה הייתה ידועה ?

השואה בגרמניה

סביר להניח שהמילה הייתה קיימת אבל השתמשו בה לאסונות קטנים הקשורים בעיקר לאסונות טבע,
סוגיית המילה מחזקת את עוצמת השואה ובנוסף מעידה על גודל הזוועה והאסון ברמה הלאומית,
הבינלאומית, האנושית וההיסטורית.

השואה

השואה אמנם מזוהה עם שואת היהודים, עם העם הגרמני, הנאצים  ומלחמת העולם,
אומנם הייתה שואת הארמנים,אך  רק העם היהודי ידע אסון כזה .
בשואת המפורסמת שעמנו נפגעו עוד עמים, קבוצות אתניות, אוכלוסיות נכים ומיעוטים.

ההיסטוריה בשואה בגרמניה

מבחינת היהודים השואה הנוראית הייתה שיא הפחד והתהום העמוקה והבלתי נודעת אליה שקע העם היהודי מעולם.
יחד עם זה שורשי העם היהודי רצופים אסונות, פוגרומים, ימי אבלות עוד משחר ההיסטוריה, לפני השואה ובסמוך לתקופתה.
אסונות קודמים כמו גלות העם היהודי לאחר כיבוש הבבלים, גזרות השמד מו האחשורוש והמן הרשע

ובתקופות מתקדמות יותר סופות בנגב, התנכלויות השלטונות הרוסיים והעותמניים.

מה קרה בעקבות השואה בגרמניה?

כל אלו התגמדו לעומת השואה הנאצית.
העם היהודי ב-2000 שנות גלותו ידע אסונות רבים, כאמור השיא מתגלם בשואה שהטילו הנאצים על היהודים,
שחיסלה יותר משישה מיליון נפש, גברים,נשים וילדים החל משנות ה 30 בהמאה הקודמת.
יש הרואים באירוע ההיסטורי הקשה את הבסיס העיקרי לייסודה במדינת היהודים,
האירוע שהבהיר הן ליהודים והן לעמי העולם שעל העם היהודי חלה חובת ההישרדות ועליו להתקבץ במולדת עצמאית.

עד היום יש המתקשים להתנתק מן העבר ונוטרים טינה עמוקה לעם הגרמני, לסמליו,
לבירה ברלין שמייצגת אותו ולעיר נירנברג שם נשפטו קומץ נאצים.
השנאה החלה עם קום המדינה, בהחרמת כל קשר, כדוגמת רכישת מוצרים ומסחר במשך עשרות שנים,
וכל זה למרות הפיצויים הכספיים שעם ישראל קיבל מהגרמניים.

היחסים עם גרמניה כיום

 

יש שמזהים את העיר ברלין כבירת הגרמנים ואת השפה הגרמנית כצאצאים והמשכיות באותו דור גרמני עד היום.
אם יש עיר שהיא סמל לסבל והאובדן שהותירו אחריהן השואה והמלחמה
שבאה אחריה היא העיר ברלין.
העיר חולקה בין ארבע מעצמות, כמו כל חלקי גרמניה.

בהמשך עברה בה חומה בין מזרח קומוניסטי ועני למערב עשיר וחופשי.
חומת ברלין הייתה סמל לתוצאות מלחמת העולם, עד לנפילתה שסימלה את איחוד הגרמניות.
עד היום שנת 2011 חלק ממדינות מזרח גרמניה סובלות מכלכלה חלשה.

השואה

 השואה בגרמניה :

צלב הקרס שהתנוסס מעל כל דגל, תורן וכובע בתקופת הנאציזם כלל איננו מקוריו ושייך לגרמנים,
הסמל אומץ על ידי הנאצים מעמים פרימיטיביים במזרח הרחוק,
אבל עד היום הסמל מעביר בנו חלחלה בראותנו אותו ולעולמים יהיה סמל לניסיון של עם אחד לחסל עם אחר, מה שנקרא חיסול אתני.
על השואה נכתבו ספרים רבים ונעשו סרטים רבים חלקם אותנטיים וחלקם מבוימים נאמנים למציאות מבוססים על סיפורי ניצולים,
אחד הסרטים הוא הסרט המפורסם רשימות שינדלר שתופס תמיד מקום של כבוד ביום הזיכרון לנרצחים.

האידיאולוגיה הנאצית ועליית האנטישמיות בגרמניה

האידיאולוגיה הנאצית ועליית האנטישמיות בגרמניה היו תוצאה ישירה עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב-1933.
הנאצים האמינו בהיררכיה גזעית שהציבה את הארים בראש ואת היהודים בתחתית.
אידיאולוגיה זו הובילה לרדיפה שיטתית בעם היהודי, שכללה העברת חוקים שהגבילו את זכויותיהם וחירויותיהם, כמו גם אלימות פיזית.
השואה הייתה השיא עם רדיפה זו, ומיליוני יהודים נרצחו במחנות ריכוז ובמקומות אחרים.

את שורשי האנטישמיות בגרמניה ניתן לייחס למאה ה-19, כאשר היהודים נתפסו כאיום על התרבות והזהות הגרמנית.
תחושה זו תודלקה עוד יותר על ידי התעמולה הנאצית, שהציגה את היהודים כ"אויב גזעי" שיש לחסלו כדי שגרמניה תהפוך לאומה "טהורה".
המפלגה הנאצית גם השתמשה ברטוריקה אנטישמית כדי להשיג תמיכה עממית למדיניותה, שכללה את גירוש היהודים מהחברה הגרמנית.

השואה הייתה אחת התקופות האפלות ביותר בהיסטוריה האנושית, וחשוב שנזכור אותה ונלמד ממנה.
חשוב להבין את האידיאולוגיה הנאצית שהובילה לעליית האנטישמיות בגרמניה
וכיצד היא הביאה בסופו של דבר לרצח עשרות מיליוני אנשים חפים מפשע.
עלינו גם להכיר בכך שאידיאולוגיה זו עדיין קיימת כיום בצורות מסוימות, ובאחריותנו להילחם בה בכל מקום בו אנו מוצאים אותה.

חוקי נירנברג: לגליזציה אפליה נגד יהודים

חוקי נירנברג משנת 1935 היו סדרה שכללו חוקים שנחקקו בגרמניה הנאצית, שהגדירו וקודדו באופן חוקי את האפליה נגד יהודים.
החוקים נחקקו בעצרת השנתית בנירנברג והיו הפעולה הרשמית הראשונה בהממשלה הנאצית שכוונה נגד יהודים.
החוקים שללו מיהודים את אזרחותם הגרמנית, אסרו עליהם להתחתן או לקיים יחסי מין עם אנשים גרמנים או קרובי דם,
ואסרו עליהם לעסוק בעיסוקים מסוימים.
הם גם הקימו מערכת זיהוי ליהודים, המחייבת אותם לרשום את רכושם ולשאת תעודות זהות.

חוקי נירנברג היו צעד משמעותי בתוכנית המשטר הנאצי להפרדה גזעית ורדיפת יהודים.
החוקים סיפקו בסיס חוקי להדרת היהודים מהחברה הגרמנית וסימנו את ההתחלה בהדרה השיטתית
והרדיפה של יהודים שהגיעה לשיאה בשואה.
החוקים שימשו מודל גם למדינות אחרות, כמו הונגריה, רומניה ובולגריה, שהעבירו חקיקה דומה.

חוקי נירנברג זכו לגינויים נרחבים מצד הקהילה הבינלאומית. העצרת הכללית בהאו"ם אימצה החלטה המגנה אותם בשנת 1946.
למרות גינוי זה, החוקים נשארו בתוקף עד 1945, אז בוטלו רשמית על ידי כוחות בעלות הברית.
חוקי נירנברג נחשבים לאחת הדוגמאות המשמעותיות ביותר לאפליה חוקית נגד קבוצת מיעוט בהיסטוריה המודרנית.

ליל הבדולח: ליל הזכוכית השבורה

ליל הבדולח או ליל הזכוכית השבורה היו מספר התקפות מתואמות נגד יהודים ברחבי גרמניה הנאצית וחלקים מאוסטריה ב-9 וב-10 בנובמבר 1938.
ההתקפות בוצעו על ידי כוחות צבאיים-למחצה נאציים ואזרחים גרמנים,
והביאו להרס ענקי שכלל מאות בתי כנסת, לביזה וביזה מכוערת שכללה אלפי בתים
ועסקים יהודיים ולמעצרם של למעלה מ-30,000 גברים יהודים שנשלחו למחנות ריכוז.

השם ליל הבדולח מגיע משברי הזכוכיות השבורות שגדשו את הרחובות לאחר שחנויות,
בניינים ובתי כנסת בבעלות יהודית ניפצו את חלונותיהם.
האלימות הוסתה על ידי נאום שנשא שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס בעקבות רצח הדיפלומט הגרמני ארנסט פון ראט על ידי נער יהודי בפריז.

אירועי ליל הבדולח סימנו נקודת מפנה ברדיפת היהודים על ידי גרמניה הנאצית.
לפני אירוע זה, יהודים היו נתונים לאפליה ולרדיפות, אך הדבר סימן רמה חדשה עם אלימות בלתי נתפסת.
לאחר ליל הבדולח נשללו מהיהודים זכויותיהם כאזרחים והם היו נתונים למגוון רחב של אמצעי דיכוי.
אלה כללו החרמת רכושם, ענידת טלאי צהוב בכפייה, ובסופו של דבר גירושם למחנות ריכוז.

אירועי ליל הבדולח זכו לגינויים נרחבים מצד הקהילה הבינלאומית, אך לא ננקטה כל פעולה משמעותית כדי למנוע מהנאצים להמשיך ברדיפת היהודים.
חוסר המעש הזה יוביל בסופו של דבר לשואה ולרצח של מיליוני אנשים חפים מפשע.
זיכרון ליל הבדולח משמש תזכורת חשובה לכך שאסור לנו לעולם להיות שאננים מול שנאה ופלגנות.

תולדות המוזיאון השואה בברלין

המוזיאון בברלין הוקם בשנת 2005 במטרה לחנך את המבקרים על הזוועות .
המוזיאון ממוקם בלב ברלין ומוקדש לזכרם קורבנות ומאמציה ההרואיים של אלה שהתנגדו למשטר הנאצי.

אוסף המוזיאון כולל למעלה מ-10,000 חפצים, מסמכים ותצלומים המספקים הצצה ייחודית להיסטוריה ב

שואה.
חפצים אלה מכילים חפצים אישיים השייכים לקורבנות, מדי מחנות ריכוז ומסמכים מקוריים מהמשטרה הנאצי.

אחד המקדשים העסקיים ביותר במוזיאון הוא השמות, המוקדש לקורבנות.
החדר כולל ספר שמות שהמבקרים יכולים להוסיף אליו, כמו גם קיר תצלומים עם הקורבנות.

  • המוזיאון פתוח מדי יום בין השעות 10:00-18:00.
  • הכניסה ללא תשלום.
  • סיורים מודרכים זמינים באנגלית, גרמנית ועברית.

מוזיאון השואה בברלין הוא תזכורת עוצמתית לזוועות ולחשיבות של זיכרון העבר כדי עתיד טוב יותר.

דילוג לתוכן